בימים אכזרים וקודרים אלה, רונית רגב מקנה לנו מתנה יקרה ונדירה של אומץ ותקווה. מתנה זו היא התיעוד הזועק והאמיץ, ויחד עם זאת האינטימי מאוד, שרונ ית מציגה בתערוכה שלה. את התערוכה רונית כינתה "תהליך תופס מקום", מונח רפואי המצביע על המאבק בין החיים והמוות המתחולל בגוף האדם כשמחלת הסרט ן מתפרצת. רונית בחרה במאבק על החיים , אותו היא מציירת-מתעדת ללא רחמים עצמים. בתמונות שהיא ציירה, פורצת סערה של רגשות רבים, עזים וסותרים . סערת הרגשות זו באה לידי ביטוי בכל תמונה בעזרת קווים חזקים ושבורים, הנכנסים אלה באלה והיוצרים מין מערבולת שאין לה התחלה מוגדרת ואין לה סוף ברור. לא בכדי מציינת רונית שהיא רואה את עצמה כ"חלק מהפוסט-מודרניזם".... עוד אפיון אחד המשותף לציוריה של רונית הוא שיר הלל לחיים, שיר שהיא שרה מבלי לעשות הנחות לאף אחד ובוודאי לא לעצמה. יחד עם זאת, יש בתערוכה הזו אמרה ברורה על מה שמתרחש ועל מה שרונית חשה, עמוק עמוק בליבה, עמוק עמוק בליבנו. בציורים שהיא ציירה בשנת 2001, רונית, שכבר הייתה חולה והבריאה, מציירת את הפחד שלה מול האפשרות שהמחלה תחזור ותכה ביופי הסובב אותה: יופי חייה שטופי האהבה, החום ו האור בחיק ביתה; יופי גופה, מיניותה, נשיותה, אותו היא החזירה לעצמה כשהיא נצחה את הסרטן בפעם הראשונה. הציורים משנת 2003 הם ציורים של רונית המתמודדת שוב עם המחלה, עם אותו אומץ, עם אותה נחישות, עם אותה אהבה. שני ציורים מציגים את טפטוף האינפוזיה החודר לוורידים שלה ומקנה לה חיים חדשים. בתמונות האלה, הסדין הפרח וני של בית החולים, הופך להיות מן "מפת חיים", עליה ידה המושטת לעזרה פוגשת יד מקצועית, יעילה ומבורכת. שני ציורים אחרים מתארים את סבלה של רונית המתמודדת עם הכאב שהמחלה מייצרת יום-יום, שעה-שעה, דקה-דקה, באופן שיטתי וידוע מראש. ובכל זאת, אובדן השער, הפגיעה בשדיה וערעור זהותה כאישה המתלווה לכך, הם סבל קשה מנשוא. אולם כמו בעבר, וכמו בחיי היום-יום, רונית מתמודדת התמודדות חסרת פשרות, כשהיא מתבוננת במראה בתקווה לשחר חדש. הכאב, הפחד והתקווה באים לידי ביטוי בת מונה הנקראת "עצור- קרינה". זאת תמונה בה מתואר האיום הקודר המלווה את המחלה; אולם איום זה נשבר כי סדין בית החולים מצביע על אותו טיפול רפואי שכבר הצליח, הנ משך גם עכשיו; האיום הקודר גם נשבר כי באמצע התמונה רונית ציירה מים זורמים כמו החיים עצמם, עץ המצביע על המשכיות ושמש ואור המסמלים את האהבה ואת התקווה. למה אלה שמושלים בחיינו כאן ועכשיו, באזור המטורף הזה, לא באים ללמוד ממך מה הוא מחיר החיים, מהו כוח הנתינה , מהי עוצמת התקווה והאהבה????